פסק-דין בתיק ע"ע 33625-04-12

השופטת לאה גליקסמן

1.      ערעור זה סב על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 15.4.12 (עב 8569/09; השופטת אורנית אגסי), בה נדחתה בקשתה של המבקשת (להלן - עמל) לשלוח הודעת צד ג' לעיריית ראשון לציון (להלן - העירייה). 

הרקע לערעור:

2.      המשיבים 1 (להלן - התובעים), הועסקו בתפקידי מינהלה ברשת עמל בבית ספר אותו הפעילה רשת עמל, על פי הסכם בינה לבין העירייה.

3.      כתב התביעה המקורי הוגש כנגד עמל וכנגד העירייה. בתביעתם, טענו התובעים כי על פי הסכם בין עמל לבין העירייה היה עליהם להיות מועסקים כעובדי עירייה, ועתרו למתן פסק דין הצהרתי בדבר הכרה בהם כעובדי העירייה וזכאותם לתשלומים שונים הנובעים מכך.

4.      במהלך ההתדיינות בהליך, נקלטו התובעים לעבודה בעירייה. בהמשך לכך, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה. בכתב התביעה המתוקן תבעו את עמל בלבד, לתשלום פיצוי כספי בגין הזכויות שהיו ניתנות להם אילו הועסקו כעובדי עירייה מאז חתימת ההסכם. חרף התנגדות עמל, בית הדין קיבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה. בית הדין הוסיף כי עמל תוכל להגיש בקשה לצרף את העירייה כנתבעת נוספת או לשלוח נגדה הודעת צד ג', ותינתן החלטה בבקשה בכפוף להלכות בסוגיות אלה. 

5.      בהמשך להחלטת בית הדין האזורי הגישה עמל בקשה להגשת הודעת צד ג' כנגד העירייה, ובקשתה נדחתה. החלטה זו היא מושא ערעור זה.

ההליך בבית הדין האזורי:

6.      בכתב התביעה המתוקן ביססו התובעים את תביעתם על הוראת סעיף 3 לנספח להסכם מיום 23.5.1983 שנחתם בין עמל לבין העירייה (להלן - הסכם 1983). בסעיף 15 להסכם 1983 נקבע כי עובדי בית הספר, כולל עובדי המינהל והמזכירות, יהיה עובדים של עמל. בסעיף 3 לנספח להסכם 1983 (להלן - סעיף 3) נקבע כך: "עובדים - הדבר יסוכם בין נציגי העירייה ונציגי ארגוני המורים העל יסודיים" . התובעים טענו כי הוראת סעיף 3 תיקנה את הוראת סעיף 15 להסכם 1983; על פי סעיף 3 הם היו צריכים להיות מועסקים כעובדי עירייה, אולם נתקבלו לעבודה בעירייה רק מיום 1.9.2010, בעקבות הגשת התביעה;  בשל המועד המאוחר בו הפכו להיות עובדי עירייה אין הם זכאים היום כעובדי עירייה למלוא הזכויות להן היו זכאים אם היו הופכים לעובדי עירייה במועד מוקדם יותר, בהתאם להסכם 1983; לכן, על עמל לפצותם בגין אבדן הזכויות, שנגרם בשל מחדלה של עמל. הפיצוי מתייחס הן להפרשי השכר ולאובדן זכויות בגין העבר (מיום חתימת ההסכם ועד למועד מתן פסק הדין) והן בגין העתיד, עד למועד לפרישתם של התובעים מעבודתם.

7.      בכתב ההגנה המתוקן הכחישה עמל את טענתם של התובעים כי מכוח סעיף 3 או מכוח כל מקור אחר קמה להם זכאות להיות עובדי עירייה. לחלופין טענה עמל כי "ככל שהסעיף מבטיח דבר" הרי שהכוח ליישומו היה בידי העירייה וארגוני המורים ואין לעמל כל תפקיד ביישומו; אם קמה לעובדים זכות להפוך לעובדי עירייה, אזי החבות היא של העירייה ולא של עמל; הגשת התביעה רק כנגד עמל ו"הפטור" שנתנו התובעים לעירייה נגוע בחוסר תום לב קיצוני.  נציין, כי בכתב ההגנה הועלו טענות רבות נוספות, אולם הן אינן רלוונטיות להליך זה.

8.      עמל הגישה בקשה להגשת הודעת צד ג' לעירייה. במסגרת בקשתה טענה כי העיריה היא הצד המרכזי ביותר להליך, וזאת, בין היתר, לנוכח העובדה כי הסעיף עליו מסתמכים התובעים הוא באחריות העירייה בלבד ולא באחריות עמל, וכי רק העירייה יכלה לקלוט את התובעים כעובדיה, שכן עמל לא יכלה לכפות על העירייה לקלוט את התובעים כעובדיה; העירייה היא המקור לתקצוב פעילות בית הספר, ורק היא הייתה רשאית לאשר שינויים בשכר ובתנאים הסוציאליים של התובעים; על פי ההסכמים בין העירייה לבין עמל העירייה התחייבה לשפות את עמל בגין כל הוצאה של עמל הנוגעת להעסקתם של עובדי בית הספר; התובעים והעירייה פעלו בחוסר תום לב במחיקתה של העירייה מההליך; מכתב התביעה המקורי ניתן ללמוד על היות העירייה הגורם המרכזי בתביעה; העירייה היא מקור למידע ומסמכים הנדרשים לבירורו של ההליך. 

9.      בהחלטה מושא הערעור נדחתה בקשתה של עמל מנימוקים אלה:

9.1.  בחינה ראשונה שעל בית הדין לבחון אם להתיר משלוח הודעת צד ג' היא שאלת סמכותו העניינית לדון בתביעה לו היתה מוגשת במישרין נגד צד ג'.  לנוכח העובדה שהודעת צד ג' מושתתת על טענות לשיפוי בהתבסס על חוזה שבין עמל לבין העירייה, במסגרת המערכת העסקית בה התנהלו עמל והעירייה, התביעה אינה בסמכותו העניינית של בית הדין;

9.2.  אין מחלוקת בין התובעים לבין עמל כי היא זו שהייתה מעסיקתם היחידה בתקופה הרלוונטית לתביעה. ככל שעמל טוענת לשיפוי על בסיס החוזה בינה לבין העירייה, תוכל להגיש תביעה בעניין זה לבית משפט מוסמך;

9.3.  גם אם נחוץ מידע מהעירייה לבירורו של ההליך, אין כל מניעה כי יוזמנו עדים ומסמכים מהעירייה על מנת להוכיח את טיעוניה של עמל;

9.4.  מתן רשות להגיש הודעה לצד שלישי עלול להביא את בית הדין להידרש למערכת עובדות חוזית בין המבקשת לבין העירייה שאינה מעניינם של התובעים ותסרבל את ההליך שלא לצורך.

10.  למרבה הצער, מו"מ שניהלו הצדדים לפתרון המחלוקת בהסכמה לא צלח.

הערעור

תמצית טענות הצדדים: